בין סיבי השטיח מצטברים אבק, חול מהנעליים, פירורים ושיער של חיות מחמד. הצבעים נראים דהויים, וכל משקה שנשפך משאיר סימן.
מנגד, גם שיטת ניקוי לא מתאימה עלולה לפגוע בשטיח: עודף מים, מים חמים, חומר ניקוי חריף או מברשת קשה מדי.
לכן מתחילים בשאלה ממה השטיח עשוי.
גם שטיחים שנראים דומים נבדלים בסוג הסיב, באריגה ובגובה הסיבים, ולכן שיטה שמחדשת שטיח אחד עלולה להרוס אחר.
התחילו מהתווית: בדרך כלל כתוב בה ממה עשויים הסיבים והאם מותר ניקוי רטוב או כביסה. בלי תווית, בדקו מה רואים בעין: סיבים בולטים או אריגה שטוחה, צד אחד או שניים, וגובה הסיבים. את חומר הסיב לא תמיד אפשר לזהות במבט, ולכן שטיח בלי תווית ועם הרכב לא ברור עדיף להגדיר כרגיש.
צמר. סופג הרבה מים, מתייבש לאט יותר מניילון, והצבעים שלו נפגעים בקלות יחסית. על שטיח צמר אסור להשתמש באקונומיקה, שממיסה את הסיב, או בשמפו לשטיחים סינתטיים, שעלול לגרום נזק קבוע.
סינתטי. פוליפרופילן ופוליאסטר עמידים לכתמים יותר מצמר ובדרך כלל מתאימים לניקוי ביתי, אבל גם אותם לא מרטיבים יותר מהנדרש.
סיב ארוך (שאגי). הלכלוך מסתתר עמוק בין הסיבים, ומברשת מסתובבת עלולה להסתבך בהם ולשלוף אותם.
כותנה וקילים. שטיחים דקים, ארוגים שטוח ולרוב דו-צדדיים. שטיח כותנה קטן מכבסים רק אם התווית מתירה זאת. הצבעים בהם לא תמיד עמידים, ואת הפרנזים מנקים בעדינות.
שאיבה קבועה היא היסוד: לכלוך וחול שנשארים בשטיח פוגעים בסיבים, מקצרים את חייו ושוחקים גם את הבסיס.
איגוד יצרני השטיחים בארצות הברית ממליץ לשאוב אזורים עמוסים או עם חיות מחמד כל יום, אזורים בינוניים פעמיים בשבוע ואזורים שקטים פעם בשבוע. שטיחים לסלון ולמבואה שייכים בדרך כלל לקבוצה הראשונה.
שאבו לאט ובתנועה אחידה. בסיב ארוך, בשטיחים בעבודת יד ובפרנזים כבו את המברשת המסתובבת או השתמשו בראש שאיבה בלי מברשת.
קילים ושטיחים דו-צדדיים הופכים מדי פעם ושואבים גם מאחור, ושטיח קטן אפשר לנער בחוץ.
פועלים מיד, כי כתם שמחכה עלול להפוך לקבוע.
שאריות של חומר ניקוי מושכות אליהן לכלוך חדש, ולכן לפעמים צריך כמה סבבים של שטיפה וספיגה. מצד שני, מים שמגיעים עד הבסיס עלולים להעלות ממנו כתמים חזרה אל פני השטיח ולהשאיר ריח עובש, אז מרססים מעט בכל פעם.
כתם שמקורו לא ידוע, או כזה שלא זז אחרי ניסיון או שניים זהירים, עדיף להשאיר לאנשי מקצוע.
שאיבה מסירה בעיקר את הלכלוך שעל פני השטיח. אם הוא נשאר אפור ועייף או שעולה ממנו ריח, זה הזמן לניקוי עומק. קודם שואבים היטב ובודקים עמידות צבע: מעבירים מטלית לבנה ולחה על אזור כהה, ואם הצבע עובר אליה, הוא צפוי לזלוג גם בניקוי.
בבית אפשר לעשות זאת בשיטת הזרקה ויניקה: מכונה לניקוי ריפודים ושטיחים מרססת מים וחומר ניקוי אל תוך הסיבים ושואבת אותם מיד בחזרה עם הלכלוך, ולפי היצרנים משאירה מעט לחות בלבד. אחר כך עוברים שוב עם מים נקיים כדי לשטוף את השאריות. המים פושרים ולא חמים, כי מים חמים עלולים לפגוע בסיבים, למשל בצמר.
שטיח סינתטי בדרך כלל מתאים לשיטה. יש יצרנים של שטיחי צמר שממליצים על ניקוי מקצועי בלבד, ואם התווית מתירה ניקוי רטוב, משתמשים בחומר שמתאים לצמר ובמעט מים. כותנה וקילים מנקים רק אחרי בדיקת צבע, ומשי, ויסקוזה ושטיחים עתיקים או בעבודת יד לא מנקים בבית. בלי תווית ועם הרכב לא ידוע מסתפקים בשאיבה ובניקוי נקודתי זהיר, ואת הניקוי הרטוב משאירים לאנשי מקצוע.
בקיטור משתמשים רק באישור מפורש של יצרן השטיח.
שטיח שנשאר לח זמן רב מדיף ריח עובש, ובסיבים טבעיים גם עובש של ממש עלול להפוך לבעיה.
לכן אחרי כל מעבר עם ריסוס, גם עם חומר הניקוי וגם עם המים הנקיים, עושים כמה מעברים של יניקה בלבד, במיוחד בסיב ארוך. אחר כך פותחים חלונות ומפעילים מאוורר או מזגן. שטיח קטן שכובס מייבשים כשהוא פרוש שטוח. לא דורכים עליו ולא מחזירים רהיטים עד שהוא יבש לגמרי, ואז שואבים שוב.
פנו לאנשי מקצוע כשהתווית דורשת זאת, כשאין תווית והשטיח צריך ניקוי רטוב, וכשמדובר במשי, בוויסקוזה או בשטיח עתיק, בעבודת יד או יקר. גם צבע שעובר למטלית, שטיח גדול וכבד שאין איפה לייבש בבית, ריח עמוק כמו שתן של חיות מחמד, הצפה, עובש או כתם שלא יורד הם סיבה לעצור.
גם אנשי מקצוע לא מבטיחים שכל כתם ייעלם, אבל יש להם תכשירים חזקים יותר וציוד מתאים. לשטיחים בעבודת יד ממליצים על ניקוי מקצועי כל שנה עד שלוש שנים, לפי העומס בבית.
השגרה עצמה פשוטה: קוראים את התווית, שואבים בקביעות עם הראש המתאים, סופגים כתם מיד במקום לשפשף, עושים ניקוי עומק רק כשהחומר מאפשר אותו ומייבשים עד הסוף.
כל הזכויות שמורות לדן שלדן יבואן קרשר בישראל
